הורים רבים מתקשרים ושואלים: מה עושים עם ילד שעונה בצורה פזיזה ואימפולסיבית על שאלות התרגול, ובעקבות כך שוגה בשאלות קלות שהוא בוודאות יודע את התשובה עליהן?
הילדים החכמים שלנו רגילים לענות במהירות ובמדויק על שאלות "לימודיות". רמתם גבוהה בהרבה מרמת החומר בכיתה, והם רגילים שקל להם ושהם צודקים. אך מה עושים כשהם מתרגלים בלומדה שלנו, לקראת מבחני האיתור לתלמידים מחוננים, או נתקלים בבעיה רב-שלבית שדורשת מהם להפעיל מנגנוני חשיבה מובנים ולא אינטואיטיביים?
העצה שלי מכוונות לשאלון רב-ברירה דוגמת מבחני האיתור לתלמידים מחוננים:
ראשית, הסבירו לילדים מה זה שאלון רב-ברירה, וכיצד המסיחים (האפשרויות) מוצגים לנו. התעכבו במיוחד על העובדה שבשאלון רב-ברירה יכולה להיות יותר מתשובה נכונה אחת. למעשה, מרבית השאלונים בנויים בצורה כזו שישנה אפשרות אחת שהיא לגמרי לא נכונה (לפעמים אפילו מצחיקה), אפשרות או שתיים שהן מבלבלות, ועוד שתי אפשרויות נכונות – שרק אחת מהן היא המדויקת והנכונה ביותר.
לאחר הבנת העיקרון הזה, בכל פעם שהמתרגל יבחין בשתי אפשרויות נכונות, זה ישמש בעבורו תמרור עצור. הוא יבין שהוא חייב לעצור את שטף העבודה, להתלבט איזו מבין שתי האפשרויות נכונה ומדויקת יותר, ולבחור רק בה.
שנית, כדאי ליצור לילד שיטת עבודה אחידה וברורה לכל שאלה ושאלה. אפשר, לדוגמה, "להלחין" מעין קצב עבודה פנימי ומחייב, שבעזרתו הילד עובר על כל האפשרויות: הוא קורא את השאלה, ולאחר מכן יודע שהוא חייב לעבור על אפשרות א', אפשרות ב', אפשרות ג', אפשרות ד' – ורק אחר כך לענות. אפשר אפילו לשיר את שיטת העבודה, להתייחס אליה כאל משחק עם חוקים, או לתופף עם האצבעות לאחר כל אפשרות שהילד קורא.
מה אנו משיגים בכך?
מטרת שיטות העבודה הללו הן חשיפת הילד לכל המסיחים (האפשרויות) – מה שמפחית את הסיכוי שיבחר בפזיזות בתשובה הראשונה שנראית לו נכונה, גם אם היא שגויה. בנוסף לכך, השיטות מאפשרות לנו להרוויח זמן שהייה בכל השאלה, ובכך גדל זמן החשיבה של הילד על כל תשובה.
זה אולי ייראה לכם מלאכותי ומצחיק בהתחלה, אבל האמינו לי – זה עובד!
בהצלחה!